בעולם העתיק לא היה צורך במושג 'קניין רוחני'. אין בעיה לקנות שק חיטה או שטח אדמה, משום שהלקוח שרוכש את המוצר, יודע בדיוק, מה יקבל תמורת כספו. אולם כשמדובר בעולם, שבנוי על חדשנות, המערכת חייבת לעודד ניסוי וטעייה ולתגמל גם על הכישלונות וגם על ההצלחות שבאות אחריהן. איך בונים, אם כן, מערכת, שתעודד ניסוי וטעייה, אעפ"י שהרוב אוהבים ורוצים רק להצליח? כיצד מעודדים אנשים לנסות ולהעז?
דוגמה מתוקה אפשר למצוא אצל מילטון הרשי שהמציא את שוקולד "הרשיס (Hershey's). לא תמיד החיים היו מתוקים עבור מילטון, שכן חברת 'הרשיס' פשטה את הרגל פעמיים עד שהגיעו להצלחה הפנומנלית שלהם. ידידנו מילטון החל בעסק לייצור קרמל ונכשל כישלון חרוץ. הוא לא ויתר, ניסה את מזלו שוב בניו יורק ו…שוב נכשל. הוא לא אמר נואש, אלא לקח את הידע, שהיה לו על הקרמל, ויישם אותו בכל הקשור לייצור שוקולד, וכבש את העולם בסערה. ניתן ללמוד ממנו רבות לא רק בקשר לקניין רוחני, אלא בכלל כשיעור לחיים.
"ההצלחה היא מורה גרוע מאוד . היא גורמת לאנשים חכמים לחשוב שהם לא יכולים להפסיד." כתב ביל גייטס.
נחזור לשאלה הבסיסית, כיצד נייצר אווירה והתנהלות שמעודדות גם כשלונות, שהרי ללא כישלון לא תגיע ההצלחה. לו מילטון הרשי היה מתייאש, הוא לא היה מגיע להצלחה. אם מדברים על הצלחה, כשהיא מגיעה, כולם רוצים להיות אבותיה, ואילו הכישלון נשאר יתום..". מה יקרה אם אכן ההצלחה, עליה חלמנו, ממשית לגמרי? אם הרעיון שלנו הפך לשם דבר? מי יגן על פירות ההצלחה שלנו, שלא ייגנבו על ידי אחרים, שאין להם חלק בו?
על כן ההגנה על הקניין הרוחני חייבת להיות מקיפה, על מנת שההצלחות יוכלו לממן את הכישלונות שקרו בדרך ואף יותר!
מערכת הקניין הרוחני למעשה מעניקה מונופול על החידושים, בתנאי שהם עומדים בתנאי החוק, וכך בעל החידוש יוכל ליהנות מפירות הצלחתו. ככל שהצלחתו גדולה יותר, כך יוכל בעל החידוש לגרוף פיצוי גדול יותר על הדרך והמאמץ שהוא עשה. כך פירות ההצלחה יכולים להיות רבים יותר מסך מאמץ הכישלונות.
"כסף? הוא לא כ"כ חשוב בעסקים. ניסיון? גם לא כ"כ חשוב. את שני אלה ניתן להשיג. מה באמת חשוב? רעיונות!" (הארווי פיירסטון, חברת "פיירסטון)
טיפים לרעיון מוצלח
היכולת המופלאה הזאת לזהות מראש את הצורך הקיים או את השינוי האמיתי היא זו שמובילה לרעיון מוצלח. זהה את מה שאף אחד אחר לא התבונן בו מספיק טוב כדי "לעלות" על מה שאתה ורק אתה גילית. דוגמא מצוינת אפשר למצוא אצל האחים רייט. כל מי שעסק אז בענף התעופה, ידע שבמוקדם או במאוחר ניתן יהיה למצוא את הדרך להתרומם מהקרקע, שכן היכולות של המנועים התחילו להשתפר בקצב מסחרר. גם הארגונומיה המיוחדת של הכנפיים כבר הייתה ידועה אז. הטעות הרווחת בקרב בעלי המקצוע הייתה שברגע שהמטוס יתרומם מהקרקע, יהיה אפשר לכוון את המטוס באוויר בקלות כמו רכבת. מסתבר, שכל הפואנטה כלל לא הייתה בלהתרומם, אלא בלשלוט בנהיגה ובכיוון המטוס. כולם התעסקו בשאלה, איך להתרומם מהקרקע, בעוד שהשאלה האמיתית הייתה איך יהיה אפשר לשלוט במטוס, שיוכל גם לחזור אל הקרקע. להמריא זה קל. לנחות זה קשה. זו הייתה הבעיה הגדולה גם בענף החלל. באמצעות הטכנולוגיה שפותחה ידעו, כיצד להגיע לירח הרבה, לפני שמצאו את הדרך, כיצד להחזיר את האנשים שיישלחו לשם. זה מעניין גם כפילוסופיה, משום שזה נכון לגבי כל דבר בחיים. קל להתחיל דברים חדשים, וקשה לסיים.
"ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן"(במדבר, פרק ז' פסוק א'). מדוע נאמר "כלות משה" בזמן שכל בני ישראל עבדו על המשכן? ובכן, המשכן נקרא על שמו מאחר שהמלאכה נקראת על שם מי שסיים אותה. מי שסיים, לו מגיעה התהילה.